פסק-דין בתיק עד"י 1793/10

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של יציאה ללא היתר משטח צבאי סגור, והתובע פירט בסיכומיו את העונש שהוא עותר לו: חודשיים מאסר בפועל, קנס בסך 1,000 ש"ח ומאסר מותנה לשיקול דעת. לא למותר לציין כי המערער הודה במיוחס לו בדיון המעצר הראשון בעניינו, מבלי שהיה מיוצג במהלך הדיון. בימ"ש קמא שקל לחובתו של המערער את עברו המכביד, והחליט לגזור עליו 6 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 5,000 ש"ח, ו-6 חודשים מאסר על תנאי. בכך החליט השופט הנכבד קמא להחמיר עם המערער הרבה מעבר למה שבקשה התביעה בסיכומיה.

על כך הערעור שבפני, כאשר לטענת הסנגור טעה בימ"ש קמא כאשר החמיר יתר על המידה עם המערער, ולא התחשב בכך שהודה בהזדמנות ראשונה וחסך מזמנו של בית המשפט. לעומת זאת, התביעה טענה כי העונש שגזר בימ"ש קמא תואם את רמת הענישה, בשים לב לעברו המכביד של המערער, ולכן אין מקום להתערב בו.

אציין כבר בפתח הדברים כי הסנגור שכתב את הודעת הערעור לא דייק כאשר ציין כי המערער נשוי ומפרנס יחיד במשפחתו ברוכת הילדים, בעוד שלאמתו של דבר התברר במהלך הדיון כי המערער רווק, ויש להצטער על התנהלותו הבעייתית של הסנגור בהקשר זה (יש לציין כי הסנגור שטען בדיון לא היה זה שכתב את הודעת הערעור). הודעת הערעור הוגשה באיחור ניכר, לאחר שבימ"ש זה התיר להגיש את הבקשה באיחור. כך נוצר מצב שהמערער עצור כבר מיום 19/03/10 (בעניין זה נפלה טעות קולמוס בפסק הדין של בימ"ש קמא, כשציין כי המערער עצור מתאריך אחר), ואילו הערעור הוגש ביום 26/05/10, ונדון כשבועיים לאחר מכן, ביום 10/06/10. במילים אחרות, בעת הדיון בערעור, המערער היה עצור כבר חודשיים וחצי ויותר.

לעצם העניין, ספק בעיני אם התובע היטיב לעשות כאשר פירט בדיוק את רמת הענישה שהוא מבקש, אולם משהתובע עשה זאת - אני סבור כי בית המשפט לא היה יכול להתעלם מכך לחלוטין. במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר במי שלא היה מיוצג ע"י עורך דין בעת הדיון, ולא הייתה לו למעשה אפשרות של ממש להביע כראוי את עמדתו. אם סבר בית המשפט כי עמדת התובע אינה ראויה, מוטב היה אילו היה מציע למערער להיות מיוצג בכל זאת, ובכל מקרה ראוי היה לו לבית המשפט להבהיר למערער כי אינו מחויב לרמת הענישה שהציג התובע. נראה לי כי בנסיבות שלפנינו מראית פני הצדק נפגעה, לפחות בעיני המערער שלא היה מיוצג, הן מפני שבית משפט קמא חרג במידה ניכרת מאוד מהעמדה שהציגה התביעה, עד כדי שילוש העונש ויותר, לעומת עתירתה של התביעה, והן מפני  שהתביעה בערכאת הערעור הציגה עמדה שונה מעמדת התביעה בערכאה ראשונה.

במהלך הדיון הציע הסנגור כי בית המשפט יסתפק בעונש של 3 חודשי מאסר בפועל. בנסיבות המתוארות לעיל, הצעתו של הסנגור נראית סבירה בעיני, מפני שיש בה מצד אחד החמרה מסוימת לעומת העונש המקל מאוד שביקש התובע מבימ"ש קמא, ומצד שני עדיין מדובר בהחמרה מתונה יחסית, ואין מדובר בחריגה כה גדולה מעתירתה של התביעה בבימ"ש קמא.

נוכח האמור, החלטתי לקבל את הערעור, ולהעמיד את עונש המאסר בפועל של המערער על 3 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו, 19/03/10. בדרך דומה ראיתי לנקוט גם ביחס לעונש הקנס, ולכן החלטתי לקבל את הערעור גם ביחס לקנס, ובמקום קנס של 5,000 ש"ח שקבע בימ"ש קמא, אני גוזר על המערער קנס של 2,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתו. אין שינוי בעונש המאסר על תנאי שנגזר בבימ"ש קמא.      

ניתן היום, 13 ביוני 2010, א' בתמוז התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

נשיא

רמ"שית: עא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: